לפעמים הרעיונות הכי חשובים שלנו לעסק לא נתקעים בגלל חוסר ידע או חוסר זמן – אלא בגלל שהלב כבר שם, אבל הראש מפחד ללחוץ ״הקלטה״.
רותי גרוסברגר חרץ היא מעצבת גרפית ובונת אתרים. אחרי שנה אינטנסיבית במיוחד – מילואים, היריון, לידה ותינוק בבית – היא חוזרת אל העסק שלה עם רשימה ארוכה של חלומות: לשדרג את האתר, להעמיק בלימודים מקצועיים, לעבוד לפי תוכנית שנתית, ולהוציא סוף־סוף לפועל פודקאסט לעסקים על אתרים ומיתוג.
הכול חשוב, הכול דחוף, והעומס מרגיש כמו רעש בלתי פוסק ברקע.
בפרק לייב של הפודקאסט ישבנו יחד בתוך המסגרת של "נוף–שביל–צעד ראשון". קודם הסתכלנו על הנוף: מה באמת קורה היום בעסק של רותי, מה מרגיש עמוס, ומה הכי חשוב לה בשלב הזה. משם עברנו לשלב השביל – ובחרנו להתמקד בחלום הפודקאסט, זה שכבר שנתיים מחכה במחברת.
כשהשביל מתבהר, גם החסמים צפים: איך מדברים על נושאים ויזואליים באודיו? האם מעניין לשמוע אותי לבד מול המיקרופון? איך עוזבים את תפיסת ה"אפס או מאה" ומאפשרים לעצמנו לשחק עם הפורמט – פרקים עם אורחות, פרקים אישיים, אודיו בלבד מול וידאו כשצריך הדגמה.
לאט לאט הפכנו את הפודקאסט ממפלצת מושלמת שצריך "להצליח איתה מהפעם הראשונה", להרפתקה רכה: משהו שאפשר להתנסות בו, לשנות, לדייק, לבחור בכל פעם שביל קטן נוסף.
בסוף השיחה הגענו לצעד ראשון קטן וברור: לחזור לרשימת הנושאים שרותי אספה מהלקוחות, לפתוח שיחה עם קבוצת הוואטסאפ שלה, לבחור כמה נושאים שמדליקים אותה – ולהקדיש יום גשום אחד להקלטה של כמה פרקים ראשונים, בלי לשפוט ובלי לחכות לרגע המושלם.
גם אם לא תפתחי פודקאסט, אולי תזהי את עצמך ברגע הזה שבו רעיון גדול תקוע במחברת. מותר לבחור שביל אחד קטן, ולתת לעצמך מנוחה מהעומס של "הכול ביחד".
